מונאס ואח' נ' קשת עולם המשקאות בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" ותגובת המשיבים לבקשה זו.

לאחר עיון בכתב התביעה על נספחיו, בבקשת המבקשים ובתגובת המשיבים, נחה דעתי, כי דין הבקשה להתקבל, הואיל והתביעה כלל אינה מתאימה לסדר דין מקוצר.

בכתב התביעה טוענים המשיבים, כי חתמו עם המבקשת מס' 1 (קשת עולם המשקאות בע"מ – להלן: "החברה") על שלושה הסכמי הפצה, לאחר שהשתכנעו בדבר כדאיות השותפות העסקית עם המבקשים. במסגרת זו, נדרשו תחילה לתת ערבות בנקאית בסך 200,000 ₪. לאחר מכן, נתבקשו להחליף את הערבות הבנקאית בשיקים לביטחון בסכום זהה, וכך היה. עם זאת, למרות שהסחורה שהיו המבקשים אמורים לספק להם לשם הפצתה כלל לא סופקה, ולמעשה הסכם ההפצה כלל לא יצא אל הפועל, הופקדו השיקים בחשבונם ונפרעו. המשיבים תובעים את סכום השיקים שנפרעו, ובנוסף - את דמי השכירות ששילמו עבור שכירת מחסן לסחורה שיקבלו, ואת ההפסד שנחלו בעת שמכרו משאית, שרכשו במיוחד לשם ביצוע הסכמי ההפצה. בנוסף אף תובעים המשיבים הפסד רווח – על פי הערכת בית המשפט.

בכותרת כתב התביעה נרשם, כי מהות התביעה היא – "כספית, חוזית, הרמת מסך, עשיית עושר ולא במשפט".

בהתאם, בגוף התביעה נתבעים שלושת המבקשים 2-4, שהינם "הבעלים ו/או המנהלים ו/או בעלי השליטה ו/או מורשי החתימה" (סעיף 7 לכתב התביעה) של החברה, ונטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות שבין החברה לבין נתבעים אלו, על פי טענות שונות כמפורט, ולחייבם בסכום הנתבע באופן אישי, יחד עם החברה.

אין צורך להכביר מילים על כך, שתביעה מעין זו אינה מתאימה לסדר דין מקוצר.

תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:

ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות –

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;

(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק.

(2)...

על מנת שתביעה תתאים לסדר דין מקוצר עליה להיות, איפוא, תביעה לסכום כסף קצוב, שהינה מכוח התחייבות או חוזה, שיש עליהם ראייה בכתב. על פי הפסיקה, הראייה שבכתב הינה מסמך חתום בידי הנתבע, או ערוך בידיו.

התביעה שבפני אינה מתאימה להגדרה זו, מכל בחינה.

ראשית, היא אינה תביעה על סכום כסף קצוב. המשיבים אינם תובעים רק את סכום השיקים שנפרעו, כטענתם, שלא כדין, אלא אף נזק שנגרם להם (הפסד במכירת המשאית שקנו, הפסד רווח לפי הערכת ביהמ"ש, הפסד בשל שכירת מחסן), וברור שאין מדובר בסכום קצוב.

שנית, התביעה אינה מצביעה של התחייבות מטעם כל הנתבעים, שיש עליה ראייה שבכתב. ההסכמים נשוא התביעה אינם חתומים על ידי כל הנתבעים, אלא על ידי החברה בלבד. תביעה להרמת מסך, מעצם טיבה וטבעה, אינה נתמכת בראיות שבכתב כלפי בעלי המניות או המנהלים, והתובעים מבקשים מביהמ"ש להסיק, מתוך הנסיבות, כי יש לחייבם באופן אישי, ולזהות את פעולת בעלי המניות/המנהלים עם פעולות החברה. כך גם באשר לתביעה בעילה של "עשיית עושר ולא במשפט", אשר אף היא אינה ממין התביעות המתאימות לסדר דין מקוצר, הואיל והיא אינה נסמכת, מעצם טיבעה, על חוזה בין הצדדים (ראה לעניין זה – א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 308).

שלישית, המשיבים מפנים בתגובתם ל"עילה השטרית" שעומדת לזכותם, מעצם כך שהשיקים שנתנו נפרעו על ידי המבקשים ללא כל תמורה. זו אינה "עילה שטרית". עילה שטרית היא העילה כנגד מושך השיק, ולא כנגד מי שפרע אותו.

סיכומו של דבר, התביעה אינה מתאימה לסדר דין מקוצר, וחבל שבחרו המשיבים להגישה באופן זה.

אני מורה למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר", ומאפשרת למבקשים להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יגישו כתב הגנה במועד, ישמש התצהיר התומך בבקשתם ככתב הגנה מטעמם.